תנ"ך על הפרק - עמוס ו - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

עמוס ו

524 / 929
היום

הפרק

ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם׃הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק׃הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽףלָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים׃נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ׃וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם׃כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הוי השאננים. הוי על אלו היושבים שאנן בציון ועל אלו היושבים בטח בהר שומרון: נקובי. מתחלה היו נקובים בשם שהם העם המשובחים שבכל העכו״ם במשפט הנהגת דרכם עתה באו כל בית ישראל לכללם לאחוז במשפטי הנהגת דרכם: עברו כלנה. עברו לכלנה וראו טוב המקום ומשם לכו אל חמת רבה ורדו אל גת של פלשתים לראות גודל גבולם ושבחם: הטובים. וכי המה טובים מן הממלכות האלה הם מלכות יהודה ומלכות אפרים וכי גבולם גדול מגבולכם ומה א״כ מצאתם בי עול למאס משפטי: המנדים. הם המניעים את עצמם במעשיהם ללכת ליום רע ותגישון לשבת במקום חמס ר״ל בגולה בארץ הכשדים אשר תקבלו מהם חמס: השוכבים. הם המתענגים לשכוב על מטות שן: וסרוחים. על מטותם פרשו סדינים ארוכים ורחבים עודפים באורך וברוחב על המטה לכבוד ולתפארת: כרים מצאן. מן הצאן יבררו את הכרים לאכילתם: מתוך מרבק. ממקום שנתפטמו שמה: הפורטים. הם המזמרים ע״פ הנבל נגונים יחידים ונפרדים שלא תדמה אחת לחברתה: כדויד. המה חושבים את עצמם בדבר כלי השיר להיות כדוד מלך ישראל לנגן על כלי שיר כמו שנגן הוא וכאומר הלא אין להם ערך וייחוס עמו הוא שר שיר ה׳ והמה לא כן: במזרקי יין. לא שתו בכוסות כ״א במזרקים בני מדה מרובה: וראשית. במיטב השמנים ישמחו בשרם להתענג: ולא נחלו. אינם חולים בכאב הלב להצטער על השבר המיועד לבוא על יוסף ונקראו כל ישראל ע״ש יוסף לפי שהוא כלכלם במצרים: לכן. הואיל וכן עשו לכן עתה בזמן קרוב יגלו בראש גולים ר״ל במבחר הגולים בבזיון רב (וכי כמו בדברים טובים יאמר לשון ראש ומבחר על הטוב שבכולן כן בדברים רעים יאמר לשון ראש ומבחר על הרע שבכולן): וסר מרזח סרוחים. אז יסיר מהם המשתאות הגדולות העודפות מהשיעור הראוי, או אז יסור אליהם אבלות גדולות ועודפות בשיעור: בנפשו. ר״ל בעצמו: מתאב. באמת אני אוהב את גאון יעקב זה בה״מ כמ״ש את גאון יעקב אשר אהב סלה (תהלים מז): וארמנותיו. אבל ארמנות יעקב מקום שמתענגים שם אותם שנאתי ולכן אמסר ביד האויב העיר והדברים הממלאים את העיר וגם בה״מ בכללם עם כי אהובה לי הואיל ותחרב העיר מה לי בבהמ״ק: אם יותרו. כי יחביאו עצמם שם מפני האויב: ומתו. כי האויב ישרוף הבתים וימותו כולם ולא ישאר אחד: ונשאו. את כל אחד ישא דודו ומסרפו להוציא העצמים מן הבית לבל ישרפו גם הם עם הבשר: ואומר. הנושא הזה יאמר לאשר הוא בסוף הבית המחפש אחר עצמות כמוהו: העוד עמך. אם יש עוד מה עמך מן העצמות להוציאם מן השרפה: ואמר אפס. ר״ל וזה ישיב כמתרעם כבר נשרפו גם העצמות וכלה הכל: ואמר הס. ויחזיר זה ויאמר לו שתוק ואל תהרהר אחר מדת הדין כי אלו הנשרפים לא אבו להזכיר בשם ה׳ כ״א הזכירו בשם הבעל וראויים הם לזה הגמול: והכה. מי שיצוה לו הוא האויב: הבית הגדול. על מלכות אפרים יאמר שהיא גדולה ממלכות יהודה כי בהם יש עשרת שבטים: רסיסים. לבקעיות מרובות ותכופות שאין לתקנם כי אם לאחר זמן רב ר״ל שהם לא ישובו לארצם עד הגאולה העתידה: והבית הקטן. על מלכות יהודה יאמר שהיא קטנה ממלכות אפרים: בקיעים. לבקעים יחידים שאפשר לתקנם מהר ר״ל שהם ישובו לארצם בזמן בית השני: הירוצון. וכי אפשר לסוסים לרוץ במקום הסלע כי הלא יהלמו וישברו עקבותם וכן האם אפשר שיחרוש אדם בסלע עם הבקרים הלא בזה יאבד ויפסיד את הבקרים ר״ל וכי אפשר לשנות דבר הראוי הלא המשנה לא ירויח כ״א יפסיד: כי הפכתם. כאומר הלא כן מעשיכם לשנות דבר הראוי כי משפט התורה הפכתם לראש המר ר״ל לקחתם תמורתו חוק העכו״ם: ופרי צדקה. ר״ל מצות התורה הפכתם לקחת תמורת׳ את הלענה הוא עבודת הפסל וכפל הדבר במ״ש וכאומר הואיל ושניתם דבר הראוי לכן יגיע לכם ההפסד: השמחים. הם שמחים על לא דבר ר״ל שמחים על הצלחתם שלא תתקיים לזמן מרובה: האומרים. הם אומרים בחוזק ידינו לקחנו לנו אומץ וחוזק וכאומר אבל לא כן הוא כי הכל בהשגחה: כי הגני. כי עתה שחטאתם לי הנני מעמיד עליכם אתם בית ישראל: גוי. מוסב על הנני מקים עליכם: ולחצו אתכם. העכו״ם ההם: מלבוא חמת. מן הדרך שבאים בו אל חמת שהוא בפאת הצפוני של א״י: עד נחל הערבה. שהוא בפאת הדרומי של א״י מן הקצה אל הקצה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך